אבהות בעקבות "תרומת זרע"

שלמה ניסים, עו"ד

 

עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, נוכח בעיות פוריות, ולאור התפתחות דפוס המשפחה האחרת (ללא נישואין, חד-הורית, חד-מינית), ישנן כיום דרכים נוספות ליצירת אבהות: אחת מהן – הפרייה באמצעות תרומת זרע".

סוגיה זו של תרומת זרע מעוררת שאלות רבות  בתחומי הרפואה, הלכה, דת, מוסר ומשפט. סוגיה קשורה הינה "המקבילה הנשית" של תרומת ביציות.

ישנם גם היבטים מעשיים של בחירת תורמי הזרע, הבדיקה והפיקוח הנלווים לכך, תהליך-ההפרייה(הזרעה), ניהול רישום ועוד.

אנו נתמקד בהיבט המשפטי של הדין הישראלי תוך דגש על פן האבהות עת מדובר בתרומת זרע.

במשפט הישראלי מוכרת האפשרות של הפרייה בעקבות תרומת זרע – וזאת לאור זכויות היסוד להורות ולחיים.

בישראל ישנם בנקי זרע המתנהלים על-פי תקנות בריאות העם (בנק זרע), תשל"ט-1979 ובפיקוח משרד הבריאות. תרומת זרע יכול שתהא מתורם ידוע ויכול שתהא אנונימית.

תקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), התשמ"ז –1987 מסדירות – אם כי לא באורח ממצה – את ההפרייה החוץ-גופית.

"הפריה חוץ-גופית" מוגדרת כ"הפריית ביצה של אשה בזרע מחוץ לגוף האשה".

"תורם" מוגדר כ"גבר שזרעו נועד, בהסכמתו, להפרות ביצית של אשה שאינה אשתו ושזהותה אינה ידועה לו".

(תקנה 1).

תקנה 5 קובעת:

"לא ישתמש רופא להפריית ביצית שניטלה אלא בזרע שיועד מראש להפרייה ושהתקבל, בהתאם להנחיות המנהל, מתורם או מבעלה של האשה שממנה ניטלה הביצית או מבנק זרע".

תקנה 6 קובעת כי "ביצית שניטלה מאשה נשואה לשם השתלתה בה לא תופרה בזרע של תורם או בזרע שהתקבל מבנק הזרע אלא אם כן התקבלה הסכמה, בכתב ומראש, הן מהאשה שממנה ניטלה הביצית והן מבעלה".

תקנה 7 קובעת כי "ביצית של תורמת לא תופרה בזרע של בעלה של האשה בה תושתל הביצית לכשתופרה, אלא אם כן התקבלה הסכמה, בכתב ומראש, הן מהאשה והן מבעלה".

תקנה 13 קובעת כי "לא תושתל באשה ביצית שניטלה מתורמת אלא אם כן הופרתה בזרע בעלה של האשה".

ישנו גם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות המתעדכן מעת לעת והקובע נוהלים בנדון.

חוק נוסף שיש להזכירו הינו חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996. חוק זה מסדיר את ה"פונדקאות". תנאי לכך הוא שהזרע המשמש להפרייה חוץ-גופית הוא של האב המיועד והביצית אינה של האם הנושאת.

יצויין כי בשנים האחרונות תוקנו התקנות והמגמה הינה לאפשר לכל מי שחפצה בכך את האפשרות להוליד ולקבל תרומת זרע – בין מדובר באשה נשואה או בידועה בציבור, בין מדובר ברווקה, בין מדובר בלסבית.

לאחרונה ניתן פסק-דין בבית-המשפט לענייני משפחה בת"א בו אושר לבני-זוג החיים יחדיו לקבל טיפול של הפריית מבחנה – הגם שהגבר עדיין נשוי לאשה אחרת בשל סירוב אשתו לקבלת גט. (תמ"ש (ת"א) 56170/04 ח.ש. ו-ד.ח. נ' היועמ"ש – החלטת השופטת טובה סיון מ-15.2.2005).

סירוב בעל לאפשר לאשתו לבצע הפרייה מלאכותית מזרע של תורם – הינו ככל הנראה עילה לגירושין, כמו גם עשיית מעשה שכזה מצד האשה ללא הסכמתו.

חזרת התורם מהסכמתו להפרייה – מה הדין?

סוגיה זו התעוררה במלוא חריפותה בפרשת בני הזוג נחמני (דנ"א 2401/95 רותי נחמני נ' דניאל נחמני ואח').

בני הזוג נחמני החליטו להביא ילד לעולם באמצעות הפריה חוץ-גופית: ביציות שהוצאו מהאשה הופרו בזרעו של הבעל והם החלו בחיפוש אחר אם פונדקאית. בינתיים בני-הזוג נפרדו, הבעל הקים משפחה חדשה ואף נולדה לו בת. בקשת האשה להמשיך בתהליך ההפרייה סורבה בשל התנגדות הבעל. בדיון נוסף בבית-המשפט העליון בהרכב מורחב של 11 שופטים התקבלה תביעתה ברוב של 7 שופטים כנגד 4 שופטים.

בפסק-הדין ישנו דיון עקרוני בזכות להורות, האינטרס להיות הורה ומנגד – הזכות שלא להיות הורה בעל-כורחו.   

דעת-הרוב סברה שתחושת הצדק והעדפת זכויות האשה גוברות על התנגדות הגבר, בפרט עת שינתה את מצבה לרעה.

השופט א' מצא (כתארו דאז) סבר שיש להתנות את המשך התהליך בהתחייבות האשה שלא לתבוע מהאב תשלום מזונות.

לשיטת שופטי המיעוט ניתן לחזור מההסכמה כל עוד לא הושתלה הביצית המופרית באם פונדקאית, נדרשת הסכמה לכל שלב בתהליך ההפרייה,  ויש לפרש את ההסכמה לתהליך כהסכמה להבאת ילד כל עוד ישנה זוגיות משותפת בין הצדדים.

להשלמת התמונה בהקשר זה יצויין כי תקנה 8(ב)(3) לתקנות בריאות העם (הפרייה חוץ-גופית) קובעת כי "היתה האשה שבה מתכוונים להשתיל את הביצית גרושה, והביצית הופרתה בזרעו של בעלה טרם גירושיה – תושתל בה הביצית רק לאחר קבלת הסכמת בעלה לשעבר".

תורם הזרע - מעמד, אחריות וחובות

מבחינה ביולוגית-גנטית תורם הזרע הינו האב. מבחינה משפטית - חשוף תורם הזרע לתביעת אבהות, תביעת מזונות ועוד, תיתכן גם תביעה בנזיקין אם למשל, בעקבות פגם גנטי או תורשתי נולד הילד עם פגם כזה ותורם הזרע ידע ולא דיווח על-כך.

עת הגבר שתרם את הזרע ידוע – לכאורה אין כל קושי. מבחינה גנטית-ביולוגית  ומשפטית – הוא האב, על כל המשתמע מכך.

עת תורם הזרע הינו אנונימי ועשה כן לשם תרומה בלבד – תהא לו הגנה טובה לפטור מכל חבות ואחריות, אם תוגש נגדו תביעה.

הסכם בין תורם הזרע לאם יכול לפטור אותו מאחריות וחובות, אולם זאת בסייגים של טובת הילד והשאלה אם מדובר בהסכם חוקי ומוסרי שאינו נוגד את תקנת הציבור.

כך למשל, במקרה של הפריית מבחנה מזרעו של הגבר (לאשה נתרמה ביצית) בהסכמתו - נדחתה טענתו שהאם שנשאה את העובר אינה האם ואינה יכולה לתבוע אותו. נקבע כי מדובר באם הילד וניתן לתבוע את האב להכיר באבהותו ולחייבו במזונות (תמ"ש (ת"א) 3521/98 פלוני(קטין) נ' אלמוני).

בן-זוגה של מי שילדה ילד שלא מזרעו – מבחינה חוקית אינו אביו של הילד (אלא אם אמצו או ניתן צו הורות לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים), אך ניתן לחייבו בחובות כלפי הילד, בראש ובראשונה חובת מזונות. השאלה הינה אם ידע על ההפרייה והסכים לה. זו שאלה עובדתית שיש להוכיח בכל מקרה על-פי נסיבותיו, בעדים, או בהסכמה-הסכם בכתב.

סעיף 24(א) לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות קובע כי במקרה של הזרעה מלאכותית יש לקבל "הצהרת הבעל כי הילד שיוולד ייחשב לכל דבר כאילו הוא ילדו הטבעי, לרבות לענין מזונות וירושה, ויישא את שם משפחתו".

פסק-הדין הראשון שניתן בישראל בהקשר זה הינו ע"א 449/79 סלמה נ' סלמה ואח' בו חויב הבעל במזונות בתה של אשתו שנולדה מזרעו של אחר בהפרייה מלאכותית שכן הסכים לכך. חובה זו חלה גם לאחר שבני-הזוג התגרשו.

חובה זו חלה גם במקרה של ידועים בציבור.

כך למשל, בתמ"ש(י-ם) 10681/98 פלונים נ' אלמוני נדחתה תביעת האשה וילדה נגד הידוע בציבור שלה שכן לא הוכח שהוא הסכים לשאת במזונות הילד.

גילוי או שמירת אנונימיות זהות תורם הזרע

שאלה נכבדה הינה גילוי זהות התורם עת הוא אנונימי. בהקשר זה ישנם מספר שיקולים.

מצד אחד, ישנה זכות הילד לדעת מיהו אביו מולידו. בנוסף – קיים החשש של גילוי עריות וכן הצורך בהגנה על בריאות הילד והציבור (בשל חשש למחלות גנטיות). בהקשר זה נשמע טיעון לפיו יש להשוות דין ילד כזה לדין ילד מאומץ שבגיל 18 שנה זכאי לדעת מיהם הוריו הביולוגיים. לאור אמנת זכויות הילד עליה חתומה גם ישראל דומה כי כיום יינתן משקל בכורה לזכות הילד לדעת מיהו אביו.

מנגד עולה חשש כי גילוי שם התורם ירתיע ויצמצם את מספר תורמי הזרע וכן מתעוררת השאלה אם ניתן לחייבו בחובות כלפי הילד, למשל מזונות. מנגד נטען כי אין ממש בחשש זה כעולה מניסיונן של מדינות אחרות. שיקול נוסף - תורם זרע אנונימי זכאי להגנה על פרטיות שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי.

מוסכם על רוב העוסקים בתחום זה כי יש לאפשר רישום מסודר של תרומות זרע. המחלוקת הינה מי יוכל לעיין במידע זה.

לאחרונה אף נדונה השאלה בכנסת בישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה.

נכון להיום – חל איסור לגלות את פרטי תורם הזרע. תקנה 15 לתקנות בריאות העם (הפרייה חוץ-גופית) קובעת איסור מסירת מידע הנוגע לזהות תורם הזרע. כך גם נקבע בסעיף 25 בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות שנזכר לעיל. הצעות החקיקה השונות הקיימות דנות בתרומת ביציות ולא בתרומת זרע.

מהו המצב המשפטי במדינות אחרות?

במדינות בהן מותרת תרומת זרע ישנן גישות שונות: החל משמירה על סודיות-אנונימיות ואיסור למסור פרטים על תורם הזרע (כך למשל בדנמרק, נורווגיה, צרפת), דרך מסירת מידע חלקי כללי לגבי התורם אך לא על זהותו (למשל בשוויץ) ועד לזכות מלאה לדעת את פרטי התורם (למשל בשבדיה). בקליפורניה תורם זרע יכול לחתום על הסכמה לגילוי זהותו עם הגיע הילד לגיל 18.

בשבדיה כבר בשנת 1984 חוקק חוק לפיו ילד שנולד מתרומת זרע זכאי עם הגיעו לבגרות לדעת מיהו אביו הביולוגי.

באנגליה ישנו חוק חדש לפיו ילד שנולד מתרומת זרע – בהגיעו לגיל 18 רשאי לברר פרטים על האב אך לא את זהותו. יחד עם זאת, לא יהא בכך להטיל חבות על האב. החוק מסדיר גם הקמת מרכז מידע ורישום של תרומות זרע.

תם ולא נשלם. סקרנו מספר היבטים משפטיים של תרומת זרע ואבהות.

סוגיה נוספת הקשורה בתרומת זרע הינה הקפאת זרע למקרה של מוות, הפרייה מזרעו של מת ושאיבת זרע מהמת – ועל-כך נעמוד בסקירה נפרדת.

*סקירה זו הינה כללית ואין היא מהווה תחליף לייעוץ משפטי בהתאם לעובדות והנסיבות של כל מקרה ומקרה.

גרסת הדפסה